בחודשים האחרונים נראה שהולכת ונבנית כאן גדר, שלא לומר חומה מבוצרת, אשר מפרידה ומפצלת ביננו לביננו והתחושה היא שכזו עוד לא היתה לנו. משהו באנרגיות מזכיר את תקופה הסכמי אוסלו ב-1993/5 והפיצול שהיה בין אלו שחשבו שזהו הסכם מופלא ועולם חדש נפתח בפנינו, לבין אלו שהרגישו שמדובר באסון שיש לעצור, ובדיעבד, אכן נעצר בהינף כדור. עשרות שנים לפני כן, בעידן אחר, משהו באוויר ובאווירה מזכיר את משבר הקיבוצים של שנות ה-50 שהתחיל בקרע בין תומכי מפא"י למפ"ם, ונגמר בפיצול בין חברים ומשפחות. שבר עמוק וכואב שיש שלא החלימו ממנו עד היום. ויש עוד. לא מעט קרעים ומשברים. אנחנו חזקים בפיצולים.
משהו בי רוצה לצעוק: רגע רגע, תעצרו, לאן רצים כלכך מהר? איך זה נהיינו אויבים תוך כמה שבועות וצודקים, ויודעים, והכל כלכך ברור. ומאיפה באה כל השנאה והאיבה, האם זה באמת מה שאנחנו רוצים? אבל הסדקים אשר היו שם כבר קודם, נוצרו במשך שנים ואני מבינה שככה פועל תהליך הסלמה, הוא רגשי, הוא סוער, אין בו כמעט מעצורים, יש רק צודקים וטועים.
בשבוע שעבר עשיתי סיור מודרך בגדר ההפרדה בירושלים. עמותת עיר עמים עושה כבר שנים רבות סיורים גיאופוליטיים סביב הגדר ומציעה התבוננות עומק עליה. הסיור היה ימים ספורים לאחר הפיגועים בנוה יעקב ובעיר דוד והכל היה טבול בתחושה של יאוש ואימה ובעיקר בתחושה של התדרדרות במדרון שאין לו סוף. הסיור הופך בטן ומעורר לא מעט שאלות ותהיות על הצורך בגדר ובעיקר על שאלת היעילות למול המחירים שכולנו משלמים בגינה. גדר/חומת ההפרדה (או "הבטחון") משתרעת לאורך 720 ק"מ, בחלקה על קוי 67 ובחלקה מחוצה להם ("ביסים קטנים/גדולים" מיהודה ושומרון) משקפת את הבלתי אפשריוּת של קונפליקט בלתי פתור ויחסי כוח ממושכים.
בלי להכנס לשאלה "מי צודק" או "מי התחיל" מה שברור זה שהכל כרוך בהכל, הדיכוי המתמשך קשור לזעם המתפרץ, וככל שהחומה גבוהה יותר, כך השנאה גדולה יותר ואיתה הפחד, החשדנות וההסלמה. כמו כל סיור, גם זה לא היה נטול אג'נדה, אולם יהודית ואביב שלקחו אותנו מסביב לגדר ניסו להפגיש אותנו עם כל חלקי המציאות ולהציף לפנינו את משמעויות העומק של הקמת גדר/חומה ובעיקר את האופן שבו פיצול נבנה ואיך הוא יוצר מציאות. גדר ההפרדה בירושלים, אשר קמה כתגובה לאיום בטחוני, הפכה לעובדה בשטח אשר רק למידת עומק של המשמעויות שלה מחדדת אלו מחירים איומים כולנו משלמים בגינה. כולנו: יהודים, פלסטינים, בתוך ומחוץ, המאמינים בארץ ישראל השלמה והמאמינים בפתרון שתי המדינות. כולנו.
והנה, רק התחלנו את 2023 וקמה לה עוד גדר הפרדה. היא עדיין שקופה ולא נחפרו לה יסודות בקרקע אבל אפשר לראות אותה עולה וגובהת וממקמת אנשים משני צידיה. אלו שעם השלטון ומה שהוא מביא: מהפכה חוקתית, הדרה מגדרית, חיזוק הלאומיות, חיזוק היהודיות ועוד ועוד, ואלו שנגד השלטון באופן חלקי או מלא. וכמו שגדר מבקשת, צריך לבחור צד ולהתמקם עכשיו ומיד.
גדרות מחזיקות הבטחה של בהירות ובטחון, בעיקר כשקשה לראות מה קורה בצד השני שלהן. ההבטחה היא ברוב המקרים אשלייתית כי אין גדר שלא ניתן לחצות, ואין קיר שלא ניתן לפרק או לחדור, השאלה היא רק כמה כוח ואיום הגדר מחזיקה, ומי הם אלו שמחזיקים אותה.
גדר מממשת את פנטזית הפיצול שהוא אחד הפתרונות הראשוניים של הנפש לחרדה. אחת הסיבות שפיצול נחשב למנגנון הגנה ראשוני היא שהוא מתפתח בשלבים יחסית מוקדמים של החיים שבהם התינוק מתקשה לתפוס אנשים וחוויות באופן מורכב וכשהוא/היא חווים קושי או כאב, הפתרון לכך הוא לחלק את המציאות לטוב ורע ולהצמד לאחד הצדדים (אמא טובה/אמא רעה).
גם קבוצה/קהילה/חברה הנמצאת בחרדה יכולה להשתמש בפיצול כהגנה חברתית אשר מייצרת די מהר הרגעה ושקט. החסרון בפיצול שהוא מוגבל בזמן, מתי שהוא, התמונה המלאה תתגלה, במקרה הטוב זה יהיה תהליך בר עיכול, במקרה הפחות טוב יהיה לו אופי התקפי או פוגעני ואז הכל יקרוס והתמונה המלאה תתגלה במלוא מורכבותה.
אם מסתכלים על 100 השנים האחרונות אפשר למצוא הרבה גדרות וחומות שהוקמו ומעט שנפלו. המפורסמת בהם היא החומה בין מזרח למערב גרמניה שהופלה ב-1989 לאחר 29 שנים במהלך איטי של שינוי שהוביל באומץ מיכאל גורבצ'וב נשיא ברית המועצות לשעבר אשר הבין את הכוח שיש בפתיחת חסימות ובתנועה חופשית. ועדיין רוב החומות שהוקמו עדיין עומדות: כך הגדר בין בולגריה לתורכיה, בין הונגריה לסרביה, בין ספרד למרוקו בלב מדבר הסהרה, בין צפון לדרום קוריאה, בין הודו לפקיסטן, בבלפסט אשר באירלנד, בקפריסין ועוד. העולם מרושת בגדרות וחומות בין מדינות ובין קבוצות , קשה למצוא אזור בעולם שלא הוקמה בו חומה.
אז מה אפשר ללמוד מגדר ההפרדה בירושלים על החומה ההולכת ונוצרת כאן בין שני חלקי העם?
האם כמו שרוברט פרוסט הציע (או שאולי התריע) בשירו המפורסם והמאד מצוטט "תיקון חומה" Good fences make good neighbors - גדרות טובים יוצרים שכנות טובה? האם גדרות טובים לשכנות? האם הם מאפשרים חיבור או שמא מעמיקים ניכור. האם משהו טוב יכול לקרות משני צידי הגדר?
בתור אחת שמאמינה בכל ליבה בגבול כמאפשר את מרחב המעבר בין חוץ לפנים ובין אדם לאדם, יש לי כבוד רב לחלקים ה"מחזיקים" שיש לגבולות, אבל גבולות שהופכים לגדרות ולחומות הפרדה הם מפתח לניכור, ניתוק התרחקות והסלמה. לו יכולתי הייתי מקיימת שיחת עומק עם גורבצ'וב כדי להבין איזה תהליכים נדרשים כדי להפיל חומות, ואולי יותר מזה, אלו תהליכים נדרשים כדי לא להקים אותן.
בעת הזו, אני רוצה לנסות להחזיק ביד אחת את ה"אמת" שלי, וביד השניה לעצור את הגדרות הנבנות ביננו לפני שיהפכו לביצורים שלא ניתן יהיה להפילם כי אם נרצה וגם אם לא, כולנו כאן כדי להשאר.
בראיון עם גורבצוב לא מזמן,שאלו אותו מה הוא חשב לעצמו? והתשובה שלו הייתה כל-כך פשוטה ,הוא לא חשב לעצמו שום דבר על החומה היא לא הפריעה לו, הוא התכוון בסך הכל להניע מעט את הכלכלה דרך הסכמים עם האמריקאים, הפתח הקטנטן הזה של שיחות נתן אות בלתי נראית לרחשי לב של מיליוני צעירים,החומה הייתה סימבולית .
מעורר מחשבה. העולם עתיר חומות וגדרות, אך הוא שופע גם גשרים ומסילות.